מצבם של היהודים בצרפת ובאלג'יר-תקופת השואה

    תוכן העניינים-

-מבוא, אישי, שאלת חקר.

פרק א-צרפת.

-פרק ב-אלג'יר.

-פרק ג-סיפורים.

 

מבוא-    

אישי-       

 בחרנו לעשות את העבודה על אלג'יר וצרפת בזמן השואה, מכיוון שהמשפחה שלנו הגיעה מאלג'יר ומצרפת והשואה היא נושא שמאוד מעניין ומסקרן אותנו.

שאלת חקר:

מה הדמיון ומהם ההבדלים ביחסם של המדינות צרפת ואלג'יר אל היהודים בארצם בתקופת השואה [1940 - 1945]?

                                           פרק א'-צרפת 

המצב בצרפת-

במתקפת הגרמנים במאי-יוני 1940 הובקע קו מג'ינו וצבא צרפת התמוטט. ב22 ביוני 1940 נחתם הסכם שביתת נשק שהיה למעשה הסכם כניעה. בעקבות המפלה בא הקץ על הרפובליקה השלישית והחל מושב משותף של שני בתי הפרלמנט שבו פיליפ פטן קיבל סמכויות להיות ראש המדינה הצרפתית. הממשלה ישבה בוישי שבדרום צרפת והשם וישי היה עתיד להפוך לשם דבר ולסמל את צרפת ואת כניעתה.

צרפת חולקה לשניים, אחד בשלטון כיבוש של הגרמנים ואחד, אזור לא כבוש, בשלטון ממשלת וישי.

 

 

 

בצד ההסדרים הגאוגרפים החדשים, פתח משטר וישי במדיניות המכוונת להחזיר את צרפת לאידאלים המקודשים שלפני המהפכה ב1789 שהיוו ניגוד מוחלט לרפובליקה השלישית המושתתת על עקרונות ליברלים.

משטר וישי הציב במקום העקרונות של חופש, שיוויון, אחווה, את עקרונותיו החדשים: עבודה, משפחה, מולדת.

משטר וישי ניסה על גל דרישתם של הלאומנים להחזיר את צרפת לצרפתים והחל לצמצם בשיטתיות את השפעת הזרים ולפגוע בזכויות היהודים.

מצב היהודים-

ערב מלחמת העולם השנייה, ישבו בפריס שני שלישים מיהודי צרפת והקהילה היהודית בבירה שקקה פעילות מוסדות ותרבות.

האמנציפציה של היהודים הסתייימה במשטר וישי.

רדיפת היהודים החלה זמן קצר ביותר אחרי כניעת צרפת, הן באזור הכבוש בידי הגרמנים והן באזור שנשאר בשלטון הצרפתים.

כחלק מן המסע החדש לקנות את לב הגרמנים, הסכים לול-סגן ראש הממשלה, לשלוח עוד פועלים צרפתים לגרמניה ולחוקק חוקים אנטי יהודים חמורים עוד יותר נגד היהודים באזור הכבוש.
עובדי הממשלה הושיטו לגרמנים את כל העזרה הדרושה לשם מעצרם של כל היהודים בקיץ 1942.

הגירושים בשנות 42-44 לא החלו בחלל ריק מבחינה מדינית, שיגור היהודים ל"מזרח" לא היה אלא שיאו של תהליך בן שנתיים של רדיפות וחקיקה תוקפניות שהגדירו מי הם יהודים וניסו לבודד אותם מן החברה הצרפתית על ידי שלילת פרנסתם, כליאת רבים מהם ורישום שמותיהם במשטרה.

באזור הכבוש בידי הגרמנים כונן מנגנון הרדיפות בידי האס אס. ואולם ראוי לציין שגם משטר וישי נקט פעולות נגד היהודים ובאוקטובר 1940 יזם חוק מקיף תקנון היהודים. הוקם גם המשרד הכללי לענייני יהודים בצרפת-גוף הנועד לפקח על פעילות היהודים ועל ענייניהם הקהילתיים. 



תעמולת אנטי יהודים בפריז,
הכניסה לתערוכה האנטישמית "היהודי וצרפת", פריז, 1941

ממשלת וישי סברה שבכך שתאמץ את המדיניות האנטי יהודית של גרמניה, היא מחזקת את ריבונות הצרפתים ומקרבת את היום שבו תושב לה ריבונות זו במלואה. הנהגת וישי הניחה שהגרמנים יהיו אסירי תודה לצרפתים על אימוץ מדיניותם האנטי יהודית וייענו למחווה זו בהענקת סמכות פיקוח רחבה יותר לצרפתים הן בתחום זה והן בתחומים אחרים.

הצרפתים רצו להבטיח שהרכוש המוחרם של היהודים לא יפול לידי הגרמנים. ביולי 1941, פתחה וישי בתוכנית

ל"אריזציה" מקיפה, ומטרתה החשובה- שמירת הרכוש שהיה בידי היהודים בצרפת. (למעשה, החרמת רכוש היהודים בידי המדינה.)

האריזציה התפתחה למערכת ענקית של העברת רכוש-42,000 עסקים, בניינים ורכוש אחר נלקחו מידי היהודים.

מנקודת מבטם של שלטונות הכיבוש הנאציים, היה הדבר פיתיון מחוכם; הם משכו את הצרפתים לנקוט צעדים חריפים יותר ויותר נגד היהודים. כך אפוא נפטרו שלטונות הכיבוש מרוב הטירחה הכרוכה ברדיפות, אגב גרירת הצרפתים לתחומים שבהם אפילו כמה מאנשי וישי גילו אי-נוחות.

בשנתיים הראשונות סבלו רוב היהודים סבל רב, החרמת רכוש היהודים והוצאת היהודים מהמקצועות החופשיים ומן השירות הממשלתי הפכה אלפים מהם לפליטים חסרי כול בתוך צרפת. יהודים זרים היו פגיעים במיוחד, ונבחרו להיות קורבן לרדיפה הן מצד הגרמנים והן מצד ממשלת וישי.


אלפים הוכנסו למחנות עבודת כפייה או נעצרו, לא אחת בתנאים שהזכירו את התנאים במחנות הריכוז בגרמניה בשנות ה-30. ראשוני קורבנות השואה בצרפת נספו  במחנות   הללו, ובסך הכל הגיע מספר הנספים בהם לכ3000.

גירושים 1942-1944-

בינואר 1942 החלו הנאצים להכין את גירוש היהודים מצרפת ושאר ארצות המערב.

יש לציין במיוחד כי הנאצים עשו כול מאמץ כדי להבטיח  את שיתוף הפעולה מצד ממשלת צרפת ומינהלה. אביב וקיץ 1942 היו נקודת מפנה; בסוף אפריל מונה לראש הממשלה פיר לול, שכאמור דגל בהידוק שיתוף הפעולה עם הגרמנים.

במאי הוחלף ראש ה'משרד לענייני יהודים' בצרפת, קסויה ולה שהיה לגליסט ואנטי-גרמני, ותחתיו מונה משתף הפעולה הגזעני לואי דרקיה דה פלפוא.

דרקייה שיתף פעולה עם הנאצים במשימותיהם הרצחניות בלי כול היסוס.

המשטרה הצרפתית, בפיקודו של רנה בוסקה, הגיעה לכלל הסכם עם האס אס ובו קיבלה אוטונומיה רבה תמורת נכונותה לפעול נגד אוייבי הרייך. ב-12 במאי 1942 נשלח לפריס מפקד האס אס. הוא היה אחראי להוצאת ה'פתרון הסופי' של יהודי צרפת לפועל. באיזור שבשליטתם הכינו הגרמנים את הקרקע לגירושים בחייבם את כול היהודים לענוד טלאי צהוב (7 ביוני 1942).יהודים רבים נאסרו ופיקוח הוטל על תנועותיהם של האחרים.

                                                                                                     



 מודעה על טלאי צהוב בצרפת:"יהודים רוצחים באפלה, נסמן אותם כדי לזהות אותם"

ב11 ביוני נערכה ישיבה מכרעת בברלין ובה נעשו הסידורים לגירושים סדירים מצרפת, מבלגיה ומהולנד. על שלטון ושי ניתך אז מטר של דרישות לשיתוף-פעולה. אחרי דיונים הסכימו לול וממשלת צרפת לסייע לגרמנים. במרוצת הקיץ והסתיו רוכזו היהודים הן באזור הכיבוש והן באזור שבשלטון וישי, את מרבית המלאכה עשתה משטרת צרפת.

בימים 16-17 ביולי תרחש אחד המבצעים האכזריים והבולטים ביותר לעין,ובו רוכזו 12,884 מיהודי פריס. כ-7000 מהם-משפחות על טפן- נדחקו לאיצטדיון מרוצי האופניים "ול דיבר" בלי כל טיפול. במקומות אחרים נותקו ילדים מעל הוריהם. הקרבנות הועלו בלי גינונים על קרונות בקר ונשלחו למחנה דרנסי. בסך הכל נשלחו ב1942 מזרחה 42500 יהודים, ונראה שכשליש מהם היו מן האזור הלא כבוש.

הגרמנים טענו כי היהודים נשלחים למחנות עבודה ב'מזרח' ולול הסכים לחזור על סיפור הכיסוי הזה. רשמית דיווחה ממשלת וישי כי הקורבונת נשלחו ל'יעד לא ידוע' ותו לא.

 למעשה הייתה התחנה הסופית אושווץ ורב המגורשים נרצחו שם מיד.

הגירושים בקיץ ובסתיו 1942 עוררו לראשונה אופוזיציה ניכרת למשטר וישי בכמה חלקים של הציבור הצרפתי.

לא היה אפשר לשמור את מעצר היהודים בסוד, ונמתחה ביקורת חריפה על האכזריות שבהפרדת המשפחות. בכנסייה הקתולית, שעד אז התייצבה כולה מאחורי פטן והמהפכה הלאומית שלו, חל קרע. כמה מרבי הכמורה יצאו לראשונה בגלוי נגד הפעילות האנטי-יהדית של המשטר.

מבחינתה של וישי היו הגירושים הוכחה לכשלון האסטרטגיה שלה בשאלת היהודים. הצרפתים, לא רק שלא זכו בחופש-פעולה אלא אף היו נתונים להצקות הולכות וגוברות מצד הגרמנים.

אחרי כניסת הגרמנים לאזור הבלתי כבוש בנובמבר 1942 נהיה המצב המידרדר לעין כול. קשיים התעוררו כאשר בהדרגה צורפו למשלוחים יהודים אזרחי צרפת לצד היהודים הזרים. שלטונות וישי הסכימו לגירוש היהודים הזרים משני האזורים.

בינואר 1943, חודשו המשלוחים בקנה-מידה גדול משני האזורים.הגרמנים דיווחו שאי אפשר לסמוך עוד כבעבר על משטרת צרפת באשר למעצר היהודים ושילוחם. באוגוסט 1943 סירב לול לשלול מיהודי צרפת את אזרחות, צעד שהיה מסייע לגירושים.

גירושים נמשכו, והמשלוחים האחרונים יצאו מצרפת בקיץ 1944 ערב שחרורה של הארץ.

ה'פתרון הסופי' בצרפת היה מבצע נאצי מהחל עד כלה. צרפתים מעטים דגלו ברצח המונים, ורק בקרב משתפי פעולה קיצוניים מעטים בפריס הובילה האנטישמיות למסקנות רצחניות נוסח היטלר ומרעיו. ואולם, קשה מאוד להניח כי הגרמנים היו מצליחים לגרש יהודים כה רבים מצרפת בלי עזרת השלטונות הצרפתיים.

שנתיים של רדיפות מטעם ממשלה והמינהל הצרפתיים עשו רבות לניתוק החוטים שקשרו את היהודים אל החברה הצרפתית, והותירו יהודים רבים חסרי אונים מול מכונות ההשמדה הנאצית בצרפת. כחמישית מכלל יהודי צרפת הושמדו.

מחנות ומקומות ריכוז בצרפת-

עם פלישת הגרמנים לצרפת, במאי 1940, רוכזו ב"אצטדיון החורף" (Vel d`Hiv)בפריס אלפי מהגרים בעלי אזרחות גרמנית או ממוצא גרמני, שנחשבו נתיני מדינת אויב. ביניהם היו אלפי יהודים וכן נשים יהודיות ללא ילדים. משם גורשו העצירים למחנה הריכוז גירס (Gurs) שליד גבול ספרד.

לאחר החקיקה האנטי-יהודית של אוקטובר 1940 התרחבה כליאת מהגרים יהודים ב-15 מחנות הריכוז שפעלו באזור "משטר וישי". בין מחנות אלו היו גירס, לה-מיל (Le Milles), ריבסאלט (Rivesaltes) וסן סיפריאן (St. Cyprien). עד תחילת 1941 כבר נעצרו 40,000 יהודים. בנוסף לעצורים אלה גויסו בכפיה כ-35,000 גברים יהודים ל"גדודי עבודה" של "עובדים זרים" – Compagnies de Travail. כך גויסו בכפיה או נכלאו במחנות ריכוז כמעט כל הגברים היהודים הזרים ויותר משליש היהודים הזרים בצרפת.

במחנות אלה הייתה תזונה דלה ותנאים סניטריים לקויים. ל'משוכנים' לא הייתה אפשרות לערער על מאסרם או לנסות להקל את התנאים. המזון לא היה בו די אפילו לקיום מינימלי. מאות אסירים מתו עקב המחלות, הקור והמחסור במזון, ואלפי אסירים הגיעו למצב של תת-תזונה.

עשרות ארגוני סיוע יהודיים ונוצריים, צרפתיים ובינלאומיים, ניסו להחדיר את אנשיהם למחנות ולסייע, בעיקר במזון ובטיפול בילדים. ארגונים אלו הצליחו להבריח ילדים ממחנות הריכוז ולהעבירם לבתי ילדים אותם הפעילו, לבתי אומנה של נוצרים ואף לחו"ל. כך ניצלו אלפי ילדים מגירוש עם תחילת הגירושים של 1942.

במשך תקופת הכיבוש הגרמני היו 26 מחנות ריכוז באזור הכבוש. מחנה הריכוז המרכזי בצרפת היה דרנסי (Drancy) שבקרבת פריס. לאחר הכיבוש הגרמני שימש דרנסי לכליאת שבויי מלחמה צרפתים ובריטים. בקיץ 1941, עם תחילת המעצרים בקרב יהודי פריס, שימש דרנסי לכליאת העצורים. ממרס 1942 היה דרנסי מחנה מעבר ליהודים שגורשו למזרח.

באזור פריס וצפון מזרח צרפת פעלו מחנות ריכוז נוספים, אותם ניהלו שלטונות וישי. בין מחנות אלה היו פיתיווייה (Pithiviers), בון-לה-רולאנד (Beaune-la-Rolande), בזאנסון (Besançon), קומפיינייה (Compiègne)ואחרים. בקומפיינייה עברו 54,000 יהודים, מהם גורשו להשמדה 50,000. במחנה פיתיווייה נכלאו היהודים שנעצרו בגלי המעצרים הגדולים של מאי 1941 ויולי 1942. כמו מדרנסי ומקומפיינייה, גם מפיתיווייה ומבון-לה-רולאנד נשלחו אלפי יהודים לאושוויץ, החל מיולי 1942.

מחנות הריכוז בצרפת המשיכו לפעול גם בקיץ 1944, כאשר הקרב על פריס והמערכה על שחרור צרפת על ידי בעלות הברית היו בעיצומם.



גל מעצרים ראשון בפריס: מאי 1941

           
            

                            





הכניסה למחנה דראנסי

                          

 

פרק ב'- אלג'יר

מצב היהודים באלג'יר-

בחודשים שמפרוץ המלחמה ועד יוני 1940 לחמו יהודי אלג'יריה בכל החזיתות ושירתו בצבא צרפת . מהם אף נפלו למען המולדת הצרפתית. מיוני 1940 עד נובמבר 1942 היתה אלג'ריה תחת  שלטון אנטישמי של ממשלת וישי. מכל המושבות הצרפתיות שמעבר לים בלא ספק אלג'ריה משכה את רוב תשומת הלב של משטר וישי בעניין התחיקה היהודית.מכיוון שהיא נחשבה חלק בלתי נפרד מצרפת,הטלו עליה שפע של חוקים,צווים ותקנות,והם העמידו את הקהילה היהודית בה במצב משפטי הזהה למצבם של היהודים בצרפת.

היו סיבות נוספות לחקיקה האנטישמית, כגון הרצון להשביע את רצונה של האוכלוסייה האירופית המקומית ולזכות באמונה של האוכלוסיה המוסלמית ובאהדתה.

ואכן,ביטולו של צו כרמיה בשבע באוקטובר 1940היה הראששון בשורת חוקים וצווים אנטישמיים, והם הגדירו מחדש את מעמדם של היהודים.משמעותם של צווים אלו הייתה ביטול האזרחות הצרפתית של היהודים והשוואת מעמדם למעמדם של הנתינים המוסלמים.הצווים גם הגבילו את האפשרויות של היהודים לעבוד במקצועות שונים.באלג'יר פעל משרד לאריאניזציה של הרכוש היהודי-בסמכותו היתה להפקיע את ניכסי היהודים ולפטרם מענפי הבנקאות,הביטוח והבורסה.

שיעור הסטודנטים היהודים באוניברסיטה של אלג'יר הוגבל ל3% . תלמידים יהודים הורחקו ממסודות החינוך הצרפתיים,ושיעורם הוגבל ל7% מכלל התלמידים.

חוקי הגזע האנטישמים פגעו קשה ביהודי אלג'יריה.קרוב ל3000 עובדי ציבור יהודים פוטרו ממשרותיהם, והקהילה נאלצה למצוא פתרונות חירום בעבור אלפי תלמידים שסולקו מהחינוך הממלכתי.באוקטובר 1940,במסווה של אגודה ספורטיבית,התארגנה באלגי'ר קבוצה של צעירים יהודים להגנה עצמית נגד התנכלויות של חוגים אנטישמים.בשנים 1941-1942 התגבשה המחתרת ונטוו קשרים של ראשיה עם מדינאים, פקידים ואנשי צבא צרפתים. באלג'יריה היו מעצרים של יהודים שהעשמו בשיתוף פעולה עם האמריקנים, והם נשלחו למחנות עבודה שבהם כברה שהו פליטים יהודים בעלי נתינות זרה.

לאחר רציחתו של האדמירל דארלן הואשמו ברצח גם ראשי המחתרת היהודית, והם נעצרו.היחס האנטישמי של ראשי השלטון הצרפתי הביא ללחץ הולך וגור של דעת הקהל האמריקנית על מעצבי מדיות החוץ האמריקנית.לחץ זה הוביל לביטול חוקי הגזע ב14 במרס 1943, אך צו כרמיה לא הוחזר על כנו.היה זה ביטו שני של צו כרמיה בתוך פחות משלוש שנים.עובדה זו הביא להגברת הלחץ על הצרפתים מצד יהודים באירופה ובארצות הברית,ואף של דה גול,שקיבל את השלטון על אלגי'ריה ב30 במאי 1943 בוטל הצו שביטל את צו כרמיה,ורק כשנה לאחר מכן פונו כל מחנות העבודה באלג'ריה.

                            פרק ג'- סיפורים

סיפורה של המשפחה של עדן-

 

ערב אחד, ב1942, דפקו בדלת ביתם של ההורים של סבתא של אימי, שוטרים נאציים. לזוג, היו שלושה בנות, והקטנה, ג'ניה לסלבום. מכשהבינו ששוטרים נאציים הם אלא שדופקים בדלת, שלחו מיד הזוג את ביתם לקרקעית הדירה, שם הייתה להם חנות פרוות. ג'ניה הספיקה להגיע לשם לפני שהשוטרים פרצו את הדלת ולקחו עימם את הוריה, שכנראה נספו אחר כך באושוויץ. שכנה לקחה את ג'ניה תחת חסותה  והצילה אותה.

 

 

לסבי, מישל טואטי, היו 2 אחים גדולים, אמיל ושארל. בזמן מלחמת העולם השנייה הם גרו באלג'יר.

קטע  שמצאתי מתוך האזכרה ששארל אמר לכבוד אמיל:

"באוקטובר 1941 הממשלה הכללית של אלג'יריה גרשה את כל התלמידים היהודים מכל בתי הספר,מכיתה א' עד האוניברסיטה, למעט כמה מהם שהוריהם עוטרו באותות צבאיים או שזכו בשנה קודמת בפרס הצטיינות.

זה היה המקרה של שנינו והתקבלנו בחזרה לתיכון שם התייחסו אלינו כאל מצורעים. אולם שני יהודים ערערו על החלטה זו של הרשות האקדמית בעילה שאבותיהם עוטרו בצלב המלחמה. בקשתם נתקבלה ושוב, גורשנו מן התיכון הפעם באופן סופי. משך שנתיים המשכנו ללמוד לבד בבית".

מיד עם תום המלחמה ב1945 שני האחים שארל ואמיל עזבו את תלמסאן לצרפת ההרוסה כדי להמשיך בלימודים גבוהים, שוב אני מצטטת את שארל:

 "ב1945 עדיין היה קשה לחצות את הים התיכון. היחידים שיכלו לקבל היתר היו אלה שרצו להתחיל בלימודים בתחום שלא הוצע על ידי אוניברסיטת אלג'יר; זה היה המקרה של אמיל שרצה ללמוד ב"מכון ללימודים פוליטיים" והמקרה שלי, משום שרציתי ללמוד בבית ספר לרבנות. זומנו לאלג'יר ונאלצנו להמתין שלושה שבועות לאוניה שהגיעה למרסיי באיזה יום שישי אחה"צ.

על כן נאלצנו לעבור את השבת בעיר העמוסה הזו. כבר סיפרתי איך עברנו את הלילה במכלאה של אסירים גרמניים, איך ישנו על הקש והתרחצנו בבוקר בכיור היחיד שהיה שם".

 

 

                       סיכום-

תשובה לשאלת החקר:

מה הדמיון ומהם ההבדלים ביחסם של המדינות צרפת ואלג'יר אל היהודים בארצם בתקופת השואה [1940 - 1945]?

 הדמיון ביחסם של המדינות צרפת ואלג'יר אל היהודים בארצם בתקופת השואה הוא שנחקקו חוקים לא הוגנים כלפי היהודים והייתה הרבה אנטישמיות בשתי המדינות. ההבדלים הם שבצרפת המצב היה יותר קשה מאשר באלג'יר כיוון שהוציאו מצרפת יהודים למחנות ההשמדה שבאושוויץ ובאלג'יר רק אסרו על היהודים ללמוד במוסדות חינוך.

 

אישי-

מאוד נהנינו בכתיבת העבודה, הכרנו צד אחר ממלחמת העולם השנייה. למדנו מה קרה באלג'יר ובצרפת בזמן שגם משפחותינו היו שם.

מקורות-

מקורות אינטרנט-

יד ושם,

גוגל תמונות.

 

מקורות ספרים-

juif-en-france  כתב- אמיל טואטי.

אלג'יריה- כתב: חיים סעדון סדרה: קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים. הדפסה: ארט פלוס בע"מ, ירושליים. השתמשנו בעמודים 22,23,24 מתוך ספר זה.

האנציקלופדיה של השואה,נ'-צ',- כותב: יד ושם- ספריית פועלים, ידיעות אחרונות- ספרי חמד. שנת ההוצאה: תש"נ 1990 ספריית פועלים בע"מ תל אביב. עמודים 1053,1054,1055,1056,1058,1059.

 

 

מגישות- נעה טוויטו ועדן פינקלשטיין ז'3 הרא"ה רמת גן.